הגבינות נחלקות לשלושה סוגים - בקר, כבשים ועיזים. לכל סוג של חלב יש את הארומה המיוחדת לו ואת המרקם שלו. כמו ביין, צריך פשוט לטעום ולטעום ולהיחשף למגוון הטעמים כדי לדעת מה אוהבים. אם טועמים יודעים האם אותה גבינה גורמת לנו להתפוצצות של טעמים בפה, לאותם עקצוצים של חריפות, חמיצות, ארומות של תבלינים וניחוחות חציר. בד בבד יש ללגום יין שעוזר לגבינה להיפתח שעוזרת ליין להרשים אותה ולגרום לו להיאבק איתה ולהתמזג איתה יחד. במהלך הטעימות מתחוללת בפה של כל אחד מן הטועמים מין מלחמה של שתי אליטות שלא באמת נאבקות ביניהן. הן יודעות שהן משלימות זו את זו, ואחת ללא השנייה כבויה מעט.
אין יותר רומנטי ופשוט מאשר להגיע הביתה אחרי יום עבודה ולגלות על שולחן הסלון בקבוק יין טוב ופלטה של גבינות משובחות עם לחם כפרי ליד, נרות דולקים ומוזיקת רקע של פאקו דה לוסיה.
בארצנו הקטנטונת ושוב כמו בתעשיית היין יש עשרות מחלבות בוטיק ומאות אנשים שמייצרים גבינות בבית לאחר שלקחו קורס קצר בגיבון. גם בעולם זה - ברגע שאתה נסחף לעולם ייצור הגבינה או היין - השמיים הם הגבול. חומרי הגלם קיימים בשפע, לא חסרים יועצים ואפשר להפוך את שני הענפים הללו לתחביב מרגש במיוחד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה